רשלנות רפואית במתן תרופות 

שרשרת נסיבות טרגיות

מאיר שטרנליב, אדם ידוע חולי, סבל ממחלת כליות קשה, לחץ דם גבוה וכיב התרסריון.

באחד הימים חש שטרנליב כאבים בברכיו. הוא פנה לסניף קופת החולים הכללית בהרצליה, בה היה חבר.

רופאת המשפחה הקבועה נעדרה באותו יום מהמרפאה. שטרנליב טופל על ידי רופאה מחליפה. זו האחרונה הורתה לו ליטול את התרופות וולטרן וארטופן במשך מספר ימים.

שטרנליב נטל את התרופות ולאחר מספר ימים החל לחוש ברע. שטרנליב הובא לבית החולים. שם אובחן דמם בדרכי העיכול והכיב.

לצורך הטיפול בדמם קיבל שטרנליב עירוי דם. עירוי הדם היה נגוע בנגיף צהבת שגרם לזיהום בכבד ממנו התפתחה מחלת שחמת הכבד.

שטרנליב הגיש תביעה נגד קופת החולים הכללית לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. התביעה התבררה בפניה של השופטת הניה שטיין.

במהלך ניהול התביעה נפטר שטרנליב ועזבונו ונכדיו נכנסו בנעליו.

האם היה בכלל ביקור אצל רופא?

קופת החולים הכחישה את הביקור אצל הרופאה המחליפה ואת הטענה כי המנוח הונחה ליטול וולטרן וארטופן.

בכרטיס הרפואי של המנוח לא היה כל רישום על ביקורו אצל הרופאה המחליפה או על הוראות ללקיחת התרופות.

קופת חולים הוסיפה כי בעת מסירת עדות המנוח בבית המשפט הוא סבל מהפרעות זיכרון, בלבול ומהפרעות נפשיות.

השופטת שטיין העדיפה את גירסתו של המנוח, שהספיק להעיד בטרם מותו.

גירסת המנוח מקבלת סיוע במסמכים רפואיים שנערכו בסמוך לאחר הביקור בסניף הקופה, שם נרשם מפי המנוח כי מספר ימים קודם לכן הוא קיבל תרופות וולטרן ואטרופן עקב כאבי פרקים.

הרופאה הקבועה שטיפלה במנוח העידה כי המנוח הופיע אצלה וסיפר לה כי מספר שבועות קודם לכן בהיותה בחופשה נתנה לו רופאה מחליפה תרופות נגד כאבי פרקים וכי תרופות אלה גרמו לו לדימום והצריכו עירוי דם.

דיווחיו של המנוח בסמוך לאירוע, שנים רבות לפני הגשת התביעה, ולפני שסבל מהפרעות זכרון, תומכים בעדותו בבית המשפט אודות נסיבות ביקורו במרפאה, ציינה השופטת שטיין.

תרופות מסוכנות ללא תרופות מונעות

השאלה היא האם הטיפול שנתנה הרופאה המחליפה למנוח מהווה טיפול רשלני.

קיומה של רשלנות רפואית תיבדק על פי אמת מידה של רופא סביר בנסיבות המקרה ועל פי המידע הרפואי שהיה ידוע בעת הרשלנות הנטענת.

התרופות שהרופאה המחליפה רשמה למנוח נמנות על משפחת נסאיידז (NSAIDS). ההשפעה המזיקה של תרופות ממשפחת הנסאיידז על חולי כיב קיבה הייתה ידועה כבר בעת שתרופות אלה נרשמו למנוח.

כדי לצמצם את הנזקים משימוש בתרופות ממשפחת הנסאיידז לחולי כיב, נהוג היה לתת תרופות גסטרו.

מתן תרופות ממשפחת נסאיידז לחולה הסובל מכיב קיבה ללא תרופות מונעות סבוכים, כפי שניתן למנוח, נחשב טיפול הסוטה מדרגת הזהירות של רופא סביר ומהטיפול המקובל והנצפה באותה עת. הרופאה המחליפה בקופת החולים הפרה את חובת הזהירות כלפי המנוח והתרשלה בטיפול בו, פסקה השופטת שטיין.

קשר סיבתי בין תרופות להסתבכות

עקב הטיפול הרשלני שקיבל המנוח נגרם לו דימום בקיבה אשר הצריך קבלת עירוי דם. קבלת עירוי הדם הנגוע בנגיף הוביל לכך שהמנוח לקה במחלת שחמת הכבד.

אם הרופאה המחליפה הייתה נמנעת מלתת את הטיפול בתרופות אלה, או הייתה מורה על טיפול בתרופות אלה יחד עם תרופות גסטרו, לא היה מתרחש הנזק לכבד.

השאלה היא האם ניתן וצריך היה לצפות את הצורך בקבלת עירוי הדם ואת האפשרות כי עירוי הדם יהיה נגוע בצהבת.

מעדויות המומחים עולה כי הצורך בקבלת עירוי דם כתוצאה מנטילת התרופות היה ידוע באותה עת. כמו כן הייתה ידועה העובדה כי חלק ממנות הדם היו נגועות בוירוס הצהבת וכי לא ניתן היה באותה תקופה לאתר את מנות הדם הנגועות. על כן בכל עירוי דם הייתה טמונה סכנה של התדבקות בזיהום.

האפשרות כי נטילת וולטרן ואנטרופן ללא תרופה מונעת, תביא לדימום של חולה כיב קיבה, כי הדימום יחייב עירוי דם, וכי בזה טמון פוטנציאל הידבקות בזיהומים וצהבת, הייתה אפשרות צפויה והיא כלולה במסגרת הצפיות הסבירה הנדרשת מרופא הנותן וולטרן ללא תרופות מונעות לחולה כיב קיבה.

על הרופאה המחליפה היה לצפות את הנזק שנגרם למנוח כתוצאה ממתן התרופות והצורך בעירוי דם שנגרם בעקבותיו.

סעיף 76(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע:


"סבל התובע נזק, ינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע".


השאלה היא האם הנזק שנגרם למנוח -מחלת צהבת שהתפתחה למחלת כבד קשה כתוצאה מעירוי דם הנגוע בוירוס-הוא בגדר "נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים" או האם זו תוצאה רחוקה החורגת מגדר אותם נזקים אשר על קופת חולים לפצות בגינם.

הנזק שנגרם למנוח, קבעה השופטת, הוא נזק שנגרם באורח טבעי, במהלכם הרגיל של הדברים ונבע במישרין מעוולת הרשלנות של הרופאה המחליפה בקופת חולים. לכן קופת חולים התרשלה בטיפולה הרפואי במנוח והיא אחראית לנזק שנגרם לו.

השופטת הניה שטיין הוסיפה כהערה כי ספק אם מתן עירוי הדם הנגוע בוירוס במועד בו ניתן מהווה רשלנות רפואית כאשר לא הייתה אפשרות באותו זמן לבדוק את מנות הדם והסיכון של מתן עירוי דם מזוהם היה בחינת סיכון צפוי ומקובל.

דיון בגובה הפיצויים

נכדי המנוח תבעו פיצויי בגין סכום כסף של 360 ש"ח שהמנוח נהג להפריש לכל אחד מהם מדי חודש. השופטת דחתה תביעה זו. הנכדים אינם תלויים במנוח. לא הוכח כי המנוח היה ממשיך להפריש סכומים אלה לנכדיו לאור מצבו הרפואי הקשה.

בעת שהמנוח לקה במחלת הכבד הוא היה פנסיונר משך עשרה חודשים. לא הוכח כי המנוח התכוון לצאת לשוק העבודה. לכן תביעת עזבונו של המנוח לפיצויי בגין הפסד השתכרות נדחתה.

בית המשפט פסק לעזבונו של המנוח פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה על סמך קבלות שהוצגו בפניו בסכום של 12,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

צורכי ניידות מוגברים לא הוכחו ולכן התביעה בראש נזק זה נדחתה.

תביעת עזבון המנוח לתשלום עזרת הזולת התקבלה ובית המשפט פסק פיצוי בהתאם לקבלות שהוצגו בפניו בסך של 8,250 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. במסגרת הניסיון להעניק למנוח עזרת הזולת נעשה ניסיון להכניסו למוסד בית אבות. במסגרת זו שולמו 102,786 ש"ח, אותם חויבה קופת חולים לשלם לעזבון המנוח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

המנוח נפטר בגיל 76. לא הוכח כי תוחלת חייו קוצרה עקב מחלת הכבד בה לקה. המנוח היה חולה קשה עוד לפני האירוע. יחד עם זאת בעקבות מחלתו נזקק המנוח לאישפוזים וכן נגרם לו נזק מוחי. לאור זאת בית המשפט פסק לעזבון המנוח פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 250,000 ש"ח.

דרישת עזבון המנוח לפצותו בגין הוצאות קבורה נדחתה משלא הוכח כי הוצאו הוצאות אלה.

התוצאה

השופטת הניה שטיין קבעה כי הרופאה המחליפה בקופת חולים התרשלה כלפי המנוח כאשר נתנה לו תרופות וולטרן ואטרופן ללא תוספת של תרופות גסטרו למרות שהמנוח היה חולה בכיב קיבה. קופת חולים חויבה בנזקי המנוח אשר נגרמו ממחלת כבד בה לקה כתוצאה מקבלת עירוי דם נגוע בנגיף צהבת, עירוי דם שנאלץ לקבל לאחר שנטל את התרופות וכתוצאה מנטילתן.

ת.א. (מחוזי ת"א) 347/93 עיזבון מאיר שטרנליב ז"ל ואח' נ' קופת חולים כללית ניתן ביום 8.5.2000.

מסמך 77